נְעִימָה

נְעִימָהf. (preced.) 1) fem. of נָעִים. 2) taste, disposition. Ab. dR. N. ch. IV, end (Snh.38a דעת).Pl. נְעִימוֹת. Ib. שינההקב״ה נ׳ בני אדם זה מזה the Lord made the dispositions of men different one from the other. 3) tune, chant; trill. Y.Shek.V, 48d bot. יודע ג׳ יתירה היה he knew an extraordinary way of singing; Yoma 38b כשהוא נותן קולו בנ׳ when he tuned his voice to a trill. Kidd.71a הבליע שם בנְעִימַתוכ׳ he let the Divine Name (the Tetragrammaton which he pronounced) be drowned in the chant of his brother priests; Num. R. s. 11, end אמרו בתוך נעימתוכ׳ he pronounced it during the chant Y.Shek.V, 55c bot. סורח את הנ׳, v. אִדְרַבְלִיס. Meg.32a הקורא בלא נ׳ he who recites Bible verses without chanting; Treat. Sofrim III, 10. Cant. R. to VIII, 14 בג׳ אחת in one accord; a. fr.